00:04
אלה מטקות. טלפון כזה. טרנזיסטור ספורט.
00:08
וזה לשים תכשיטים היה. מנקה למקלדת.
00:11
פלסטלינה. מצלמה. חבל כביסה.
00:13
מילקי עדשים כחולים. קרחון כחול.
00:16
כשאני רואה משהו כחול, אני קונה בכמויות.
00:19
גם אם אני לא צריך. יאללה, שיהיה.
00:21
לך תדע, מחר תהיה שואה גרעינית, מה, אני לא אמצא כחול?
00:24
אם לא יהיו סביבי דברים כחולים,
00:27
ואם יום אחד אני אקום, אני אפתח את הארון
00:29
ולא יהיו שם בגדים כחולים כמו שאני רגיל,
00:32
אני ארגיש מאוים. אני צריך את זה. זה חלק ממני.
00:40
קוראים לי לוי אלישע, בלו מן, אלישע בלו,
00:43
עוד שנה מציין 60, עובד במלון קרלטון,
00:46
גר פה בתל אביב, קרוב מאוד לים.
00:48
אז זה התחיל ככה: בגיל 19 ירדתי לאילת.
00:51
עליתי למעלה למשביר וחיפשתי מגבת כי ישנתי על החוף.
00:55
ואז ראיתי שם מגבת קטנה, קטנה כזאת, כחול, כחול רויאל.
01:01
קניתי אותה. זו הייתה אהבה ממבט ראשון.
01:04
ומאז - רק כחול.
01:07
הלכת באדום בפורים. -צודק.
01:09
התחפשתי, זרקתי את זה אחרי זה.
01:13
אנשים מקבלים את זה בחיבה. מטפחים לי את ההובי הזה.
01:17
מביאים לי פריטים כחולים שהם מוצאים, ייחודיים.
01:20
זה נכתב עליי, השיר הזה. "כחול זה הצבע".
01:22
לא יכול להגיד שזה הובי, זו דרך חיים.
01:24
יחד עם זאת, אני חי עם אישה ואני חי פה עם ילד,
01:28
יש להם את החיים שלהם.
01:30
לשמחתי אשתי מאוד מתחשבת בי.
01:32
היא תפרה לי לחתונה שלי בגד כחול. חולצה נופלת כזאת.
01:35
התחתנו בחוג המשפחה במסעדת "כחול".
01:38
זה ארון הבגדים.
01:40
מכנסי קיץ, חולצות לבית, בגדי חורף.
01:43
עכשיו, כאן זה המחסן שלי, אם אין לי אותו,
01:46
אני מרגיש חרדה פשוט מאוד, חרדה קיומית.
01:49
קניתי בבת אחת 48 חולצות טריקו כחולות.
01:53
עכשיו, למה 48?
01:54
כי אני לוקח בחשבון שאני מחליף כל יום חולצה, אחת ספייר לכביסה,
01:58
אז זה שמונה לשנה, יש לי כאן לשש שנים, אני רגוע פשוט.
02:01
אלה קטעי עיתונות בכחול.
02:03
יש עוד אנשים כאלה. ברמת האובססיות שלי בכחול, אני לא מכיר.
02:09
או, הנה המגבת. היום היא כבר דהויה ומהוהה וקרועה.
02:14
היא התחילה את כל השושלת של הכחול.
02:17
זה דבר שמאוד יקר לליבי.
02:19
אולי אפילו יום אחד אני אמסגר אותה ואתלה אותה בסלון.
02:22
היא עשתה את מה שאני.
